0020 מאמר השושנה

קובץ לשמיעה בלבד

סיכום השיעור:

אלה מקורות שהעתקתי לכאן לפני השיעור. את סיכום השיעור לעת עתה עדיין לא כתבתי. 

במורה נבוכים ב' מ"ב, כתב שהמציאות אינה אלא מראה חלום. 

זה לשונו שם:

"כבר בארנו כי כל מקום שנזכרה בו ראית מלאך או דבורו שזה אמנם הוא 'במראה הנבואה' או 'בחלום' – יבואר בהם או לא יבואר, הכל שוה כמו שקדם. ודע זה והבנהו מאד מאד!"

בנרבוני שם כתב:

""ודע זה והבינהו מאד מאד" – כי זהו סוד הנבואה כולל כל מה שאמרו הרב ז״ל כי אין שם מלאך גשמי חוץ לנפש יותר עמו, אבל הוא צורה ברואה בנפש הנביא, כי המלאך אשר בו, יחקה המלאך הנבדל נראה לו מדבר עמו ["יחקה" מלשון חוקק, כמו חוקק דמות באבן, מצייר בדמיון, מטביע רושם בו, כמו רושם חושי]"

.

.

במו"נ ב' ו' כותב הרמב"ם שכל המציאות היא מלאכים. מלאך הוא שליח, וכל הנמצא הוא שליח של הבורא, כלומר פועל לפי רצונו של הבורא. וכאן העומק הוא שהכל הוא מלאכים והכל קיים רק כמראה חלום, והנביא רואה את כל המציאות כפי אמיתתה שהיא מראה חלום. מראה חלום פירושו שרואים את ראובן בחלום, וזו ראיית חוש ממש, אפשר לצייר אחר כך את תווי פניו, ולפעמים החולם אינו יודע אם הוא בחלום או בערות, כי אין הבדל מבחינת החוויה של רשום חושי של מה שהוא חווה. מה שנברא הוא רק מראה החלום ולא משהו מחוץ למי שחולם. הבריאה של מראות חלום כאלה נקראת אורים נבראים כמו שכתב המו"נ ב' ה' ובעוד מקומות (פירטתי אותם לעיל שיעור 0020. ויש גם קול נברא, שהוא גם כן אור נברא).

.

.

המו"נ ב' י"א כתב:

"ושההנהגה שופעת מהאלוה ית' על השכלים כפי סדרם ומן השכלים ישפעו מהם ממה שהוחן להם טובות ואורים על גופות הגלגלים וישפעו מן הגלגלים כוחות וטובות על זה הגוף ההוה הנפסד ברב מה שהוחנו מהתחלותיהם:"

תחילת המציאות החומרית, אמיתתה, היא השפעת האורים מהשכלים הנפרדים המופשטים, אל הגלגלים שהם הבחינה החומרית של השכלים הנפרדים, שהם מהחומר החמישי. אורים הוא מראה חלום, וכך היא המציאות כאמיתתה. מה שיש בגוף הנפסד הוא מה שיש בו מההתחלות שהם האורים. 

.

.

בגרסה מהגניזה של מדרש תנחומא כתוב:

"ר' שמעון בן לקיש מפני מה נשתנתה אשה, שאין כל החלומות מיגעין לאדם וזו מיגעת לאדם. אמר להם: שמתחילת ברייתה אינה אלא בחלום, זהו שכתוב "ויישן ויקח אחת מצלעותיו" (בר' ב', כ"א), שבחלום ניטלה ממנה, ובחלום בא עליה, שאם לא כן לא היה אדם יודע האיך לשמש, לפיכך יש בה ממש בחלום."

חלום על אשה מייגע את האדם, כלומר משפיע עליו, מטביע בו רושם, הוא מתפעל, ויכול לבוא לידי קישוי וקרי לילה. יש בחלום כזה צד דומה למציאות של ערות. 

במורה נבוכים חלק א' פרק ב', למדנו שאשה היא המציאות כמו שהיא נתפשת בחושים. לפי האמת מציאות החושים היא מראה חלום, מראה בלבד בלי גוף חומרי שאותו רואים.

הנרבוני כתב שממראה החלום נעשה רושם, חיקוי, כאילו יש משהו מחוץ לשכל החולם. המציאות עצמה, העיקרית, היא מראה החלום. מה שנדמה שיש לזה קיום ריאלי מחוץ לשכל זה רק רושם (חיקוי) שנובע מהמציאות של האורים הנבראים.  

.

.

יש חשיבות רבה למה שהרמב"ם כותב "והבן זה" או "והבן זה מאוד". כשהוא כותב, במקומות בודדים, "והבן זה מאוד", זה קוד שמסמן שהוא שולח לשפת הקבלה, כי מכאן והלאה אי אפשר לבאר במילים הנהוגות, מוכרחים להגיע לשכל של גדלות מוחין ששפתו האי שפה אחרת, שפת חכמת הקבלה.

כאן המקום היחיד במורה נבוכים שהוא כופל וכותב "מאוד מאוד". כלומר כאן הסוד הכי עמוק וגדול בכל הספר.  לכן כתב הנרבוני:

"כי זהו סוד הנבואה כולל כל מה שאמרו הרב ז״ל"

בהמשך מאמר השושנה נעסוק בזה יותר. 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s